<h1>תשובות בעלי התוספות סימן פ"ז — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף עז:</h2>
בקצרה אשיב לידידי הח"ר. ראובן קנה קרקעות משמעון, וכל אחד הקנה זקוקים לחבירו שמי שיחזור בו מן המקח שיפסיד זקוקים, ושמו ערבות ביד שליש עבור הזקוק, והקנו כדת. ואח"כ מכר שמעון הקרקע לאחר. והנה ראובן תובע מן השליש הערבון או הזקוק. והלה משיב אמרתי לך ליתן המעות וליקח הקרקע, או אמכור אותו לאחר. ועוד כשמכרו הקרקע לאחר, והחרמנו בבית הכנסת, שתקת. והחזרתי הערבון לשמעון, ואם היה רוצה שמעון היה מוציא ממך, חזקה ואני עשיתי שלישותי. וראובן אומר מזומן הייתי ליתן דמי המקח, אלא ששמעון עיכב. והשליש משיב לא היתה העכבה בשמעון אלא בראובן. עכ"ל השאילה. הנאהבים והנעימים אלופים ומיודעים הרשומים, שאו משאות ולי שלומים, בנפש הרשות לאהבתכם תמים, קנוי קניין עולם באפס דמים. הבא בקצרה להשיב הנראה בעיניו, כי אין שמעון חייב כלום לראובן באשר מכר קרקעות לאחר, אחרי שהשליש הזהירו ליתן לשמעון מעותיו ולקיים המקח, לא חשש ושתק, שתיקה כהודאה דמיא [יבמות פ"ז ע"ב]. גם בשעה שהחרימו על כל מי שיש לו עירעור על המקח שמכר ללוקח שיני שיבוא ויערער, (שמה) שמע ראובן ולא עירער, האמרינן פר' האיש מקדש [קידושין מ"ה ע"ב] דכל היכא דארצויי ארצי ושתיק, שתיקא כהודאה דמיא, ונתרצה. ולא אמרינן האי דשתיק משום דלא אשכח. ואפילו לרבינא דלית ליה דרב ושמואל, היינו משום דלא חיישינן דילמא ארצויי ארצי קמיה ושתיק, אבל אי פשיטא לן דארצי קמיה ושתיק, כהודאה דמיא, וביטל דעתו וכחו ונתרצה במאי דעבדא. ועוד בלא האי טעמא יש לפטור שמעון מאותו זקוק. דאפילו אם מכר לו הקרקע והקנה לו בקניין גמור בשטר ובחזקה ובחליפין, וקא עייל ונפק אזוזי, והוא דוחהו, לא קנה. ואפילו עייל ונפיק אחר זוזא מסקינן בפ' האומנין [ב"מ ע"ז ע"ב] דזוזא כזוזי דמי, לבר ממכר שדה מפני רעתה. כל שכן הכא דלא הקנה לו גוף הקרקע, אלא קנס בעלמא אי אזביננא לדידך אזביננא, ואם לאו אתן זקוק, דאי אפשר לקנות הזקוק אלא בקנין בב"ד חשוב [נדרים כ"ז ע"ב], דאסמכתא הוא. דהכא לא קנה אפילו בקניין בב"ד חשוב, דסתם לן דמזבין ארעא אי לא דאנסי ליה זוזי לא הוה מזבן [ב"מ מ"ז ע"ב], ואנן סהדי דאדעתא דליעול וליפוק אזוזי לא זכה. ואע"ג דראובן מכחיש את השליש ואומר מזומן הייתי ליתן דמי המקח, ולא היתה העכבה בי אלא בשמעון, כיון דהשליש אומר דלא היתה העכבה בשמעון אלא בראובן, ועל כן החזיר לשמעון ערבונו, שליש מהימן. ואע"ג דאין שלישותו עכשיו בידו נאמן אמאי דעבד כבר בעוד שלישותו בידו... [המשך התשובה בתשובות מיימוניות משפטים סי' מ"ד].
